ערוץ זה הוא ארכיון האתר, השומר את הסיפורים מהאתר הישן של ״חורים ברשת״.

    רונאלדיניו פגש אותי היום

    בזבוז גמור להפגיש בין חובב כדורגל קטן שכמוני לרונאלדו דה אסיס מוריירה, הידוע בעיקר בכינוי רונאלדיניו. חולי כדורגל היו מוכנים לשלם לא מעט ואף יותר כדי לבלות שעה עם שחקן הכדורגל הטוב בעולם ולתת לו כמה טיפים מועילים להמשך הקריירה. ובכל זאת נגזר עלי לפגוש אותו ביחד עם עוד 10 עיתונאים. המפגש התקיים היום באיצטדיון של "בארסה" בברצלונה, מועדון הכדורגל המפואר בעולם. הזהירו אותנו מראש שרונאלדיניו ביישן והמפגש עם העיתונות מלחיץ אותו. לכן, התבקשנו לא לשאול אותו שאלות. לחדר נכנס בחור צנוע עם חיוך מבויש, גבוה ממני בחצי ראש (וזו לא חוכמה) והתחיל לחתום ולחתום ולחתום בשלווה סטואית. כל הזמן הזה בהיתי בו ושאלתי את עצמי את מה שכולם שואלים (בלב): עם כל הכסף שהוא מרוויח, למה שלא ישקיע קצת בתיקון השיניים שלו. אבל גם עם שיני הסוס שלו, רונאלידיניו הוא הנינט של העולם, נער הפוסטר של אשליית המוביליות החברתית. מעולם לא ביקשתי חתימה מידוענים אבל הפעם חרגתי ממנהגי, ועכשיו אני מחזיק בפוסטר של רונאלידיניו ובחולצה מספר 10 רשמית של "בארסה", שניהם חתומים בכתב ידו. סביר להניח שבעוד כמה שנים הם יהיו שווים כמה גרושים ב-eBay. בכל זאת נשאר לי איזה עקרון אחד או שניים ונמנעתי מתצלום משותף איתו. תמונות עם סלבריטאים תמיד נראו לי פתטיות, כל כך מתאמצות לומר: "היי, תראו אותי עם מישהו מפורסם!", כשבעצם רואים אדם מפורסם ופרצוף מטושטש, חסר זהות מובחנת. אחרי המהפכה הצבאית שאני יוזם אדאג לקבלת חוק שיקבע שרק אנשים בעלי מעמד זהה יוכלו להצטלם יחד. ביקור במועדון של "בארסה" הקטלונית מרשים לא רק חובבי כדורגל. במוזיאון של הקבוצה אפשר לראות דגמים מזעריים של האצטדיונים ששירתו אותה לאורך השנים, תמונות של שחקנים ומזכרות של אוהדים מ-1899 ועד היום. בארץ אין שום חוש לשימור ומי בכלל יכול להזכיר את המילה "מוזיאון" באיצטדיון כדורגל מבלי לחטוף איזו כאפה מצלצלת. אגב: המלתחות של הקבוצות האורחות ב"בארסה" מה זה מסריחות. >